שולי אבידור

 
 שולי  –    כתב אמנון    
התקופה מ -1947-1950.:
שולי נולדה במושב מרחביה בבית של בלומנפלד, ב 10/47, וקיבלה ת.ז עוקבת של נעמי וההורים .
אמא טיפלה בה ובנעמי  ופרנסה את המשפחה בעבודות שונות בתוך המושב,כאשר אבא החל לעבוד בסולל בונה ואף שימש בתפקידי בטחון בתוך היישוב.
באותה תקופה משפחת בר-אדון התגוררה גם היא  בבית ונקשרו קשרים עמוקים בין המשפחות עד היום.
 
1950-1960:
לקרית עמל עברנו בשנת 1951 כאשר הבית נבנה בכוחות עצמיים של ההורים, ולמעשה לא הושלם אלא ברבות השנים לאט לאט.
בתקופה זו גדלנו ברחוב הבונים והלכנו לגנונים,כאשר שולי היתה בתחילה בגן אסתר עד גיל 5 
ואח"כ אצל הדסה דובשני ברחוב הבונים 12 ואח"כ בגן הבונים אצל הדסה שפיר.
כאשר שולי הגיעה לגיל בית הספר, הצטרפה לבית הספר קרית עמל בשנה 1953 לערך עד לשנה 1961 .
גם אני פסעתי בעקבות שולה, כפי שנקראה אז ,גנון, גן ובית הספר בפאזה של 3 שנים.
בשנים הללו ,לאבא היה אופנוע עם סירה ,חדש בו היינו נוסעים לביקורי משפחה אצל  הדודים בחיפה , בוב והוגו ,ברחוב כבירים.אני גם זוכר את נסיעותינו לחוף הכרמל כאשר חלקנו נסע באוטובוס ואבא היה עושה סבבים אל הים מאחר והיינו 5 נפשות.
היתה לנו ילדות צנועה כמו כל ילדי קרית עמל,אשר שנות הצנע והמחסור היו חלק בלתי נפרד.  במשך שנים אלו.זכינו לקבל ולזכות בדודים יקרים הן מצד אבא והן מצד אמא וביניהם,אוסקר אשר ליווה אותנו כאן בקרית עמל ומילא חלק נכבד בחינוכנו.גם סבא אביגדור היה חלק ממשפחתנו מספר שנים והקשר עם בני המשפחה מגבעת ברנר, נצר סירני, נתניה, חיפה שבו בסדרי הפסח ההמוניים.
 
שולי באותה תקופה של בית הספר היתה שקדנית ובולעת ספרים מהספריה שליד בית הספר,וכמו כן למדה שיעורי חליל ופסנתר במשך שנים מועטות.
כמו כן הייתה חברה בתנועת הנוער העובד החל מגיל 9-10.
בשנת 1955 לערך נעמי, אחותנו, אשר כמובן היתה חלק בלתי נפרד מהילדות שלנו עברה לקיבוץ בית השיטה להיות ילדת חוץ ואנו החלנו לבקר אותה שם בשבתות מדיי כשבועיים.
 
1960-1970:
כבר קודם, ובתחילת שנות השישים שולי היתה שחיינית חזה השתתפה בהצלחה בתחרויות שחיה וזכתה במקומות מכובדים.(אפשר בטח למצוא את התעודות לכך גם היום).
בתנועת הנוער העובד שולי היתנ  חניכה מן השורה ואני זוכר בעיקר את הקשר הטוב עם המדריכים שהיו בוגרי צבא שיצאו לשליחות הדרכה בקן קרית עמל, שהיו באים הרבה לבית שלנו לארוחות  ערב.
 
בשנות התיכון שולי היתה לידיעתי תלמידה במגמות הומניות ואני זוכר את העבודות המוקפדות
שלה.
בתקופת התיכון היו לשולי מספר ידידים שעם רובם שמרה קשר רציף עד הסיום.
לאחר התיכון, שולי למדה בסמינר אורנים במשך שנה עד שנתיים, ובגיל מבוגר,בשנת 1967 התגייסה לצבא.
לאחר מבחנים קשים שולי התקבלה לקורס צפנים ושירתה בחיל האויר בבית הספר הטכני כממונה על חדר הכ"ס (כתב הסתרים), ואנחנו לא הצלחנו לקבל על שרותנ הצבאי למעט הסיפור בו היא ליוותה את ראש הממשלה, אשכול, כאשר הגיעו מטוסים חדשים מארה"ב .
 
1970-2024
לאחר סיום הצבא, התקבלה שולי ללימודי עבודה סוציאלית בת"א אך לאחר כשנה העדיפה לחזור לאוניברסיטה בחיפה, ולגור בביתנו בקומה העליונה,בה השלימה את התואר הראשון בשנת 1972 .משם החלו חייה המשותפים עם אבי בארה"ב ובקרית טבעון עם הגדלת המשפחה.
פרק נכבד של 44 שנים של עשיה אינטנסיבית הן במישור המקצועי והן במישור המשפלחתי והחברתי מסתיים כדרכו של עולם, כאשר אי אפשר לשכוח את מיקומה המרכזי של שולי כממשיכת הדרך של דור ההורים .  
בשנים אלו נפרדנו מההורים ומאחותנו נעמי כאשר הדאגה להם לאורך כל התקופה הזו היתה נר לעיניה .

שולי מספרת  לנכדים 

כיצד ילדי משפחה מגרמניה הפכו לציונים והכינו את עצמם לעליה לארץ

 

 

שמי שולמית שי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

משפחתנו החלה את גלגולה באירופה בפולין: סבי וסבתי מוצאם בפולין בעירה בשם דוקלה. בגלל הקשיים הכלכליים הגיעה המשפחה לגרמניה לפני מלחמת העולם הראשונה לעיר לודויגסהאפן. שם נולדו 8 ילדיה 7 בנים ובת אחת. אבי היה הצעיר בילדים. סבתי, אף שלא ידעה קרוא וכתוב, הייתה אשת-חיל וניהלה את בית המסחר לברזל של המשפחה דודתי זלמה, היא זו שעזרה לה בניהול של המשרד. המשפחה הייתה משפחה מוזיקלית ורובם ניגנו בכלים שונים. זלמה ניגנה הן על פסנתר והן על כינור ואף כתבה מוזיקה ולימדה מוזיקה. בבית המשפחה שררה אהבה רבה ועזרה הדדית. סבי היה איש מאמין ובביתם הגדול היה בית כנסת, שם התכנסו יהודי הסביבה לתפילות ואירועים. המשפחה הייתה משפחה ציונית והילדים היו פעילים בתנועת דרור, שם גם היו בהכשרה מעשית לרכישת מקצוע כדי להכין את עצמם לעליה לארץ.

בשנת 1928 החלה המשפחה בעלייה לארץ. ראשון הבנים הגיע לקיבוץ גבעת ברנר ואליו הצטרפו במשך השנים מרבית בני המשפחה. אבי הגיע לארץ בשנת 1934 לאחר שראה את היטלר ושמע את נאומיו. הוא הוכשר למקצוע הנגרות והגיע במסגרת עליית הנוער אף הוא לקיבוץ גבעת ברנר. הוריו הגיעו אחריו וסבתי הקימה מטבח כשר לזקני הקיבוץ. שם גם הכיר אבי את אמי, כאשר סבתי אחראית להיכרות שלהם. אמי ילידת רומניה, בת למשפחה עם 3 בנות. סבי היה אחראי על כריתת עצים ביערות וסבתי הייתה עקרת בית. אמי אהבה מאוד בעלי חיים והיו לה סוס וכלב שעימם הלכה לכל מקום. אמי עלתה לארץ לאחר שהחלו פרעות ביהודים מצד הרומנים. ביום פלישת הנאצים לרומניה עלתה לארץ על ספינת מעפילים מאוד רעועה – "דריאן 2". לאחר טלטולים רבים הגיעו לארץ בשנת 1941 והועברו על ידי הבריטים למחנה בעתלית לחודשים ארוכים. כששוחררה אמי ממחנה עתלית, הצטרפה להכשרה של הקיבוצים בראשון לציון להכשרה של קיבוץ רביבים, שם גם היה סבי. כדי לקיים את עצמם הם עבדו בישובים שבסביבה בעבודה קשה של חקלאות ,ניקיון, כביסה וכו' ולמדו את ערכי הקבוצה וכיצד להקים קיבוץ. לאחר שהכירו נישאו אבי ואמי, נולדה להם אחותי הבכורה והם עלו לקיבוץ רביבים שאז נקרא "ביר עסלוג".

התנאים היו קשים ובהתחלה גרו הגברים במערה וניסו לאגור מים בבריכה גדולה, כדי שיוכלו לגדל גידולים חקלאיים. הבריכה לא הצליחה לאגור את המים כי היו לה סדקים והמים חלחלו. אבי גם היה פעיל של הקיבוץ במסגרת התנועה הקיבוצית ועבד עם דוד בן גוריון בייצוג הנגב. לאחר מספר שנים עזבו למושב מרחביה שם נולדנו אני ואחי. אבי למד ועבד בסולל בונה, כאשר הוא היה אחראי על פרויקטים חשובים כמו בניית בית חולים העמק או תנובה בעין חרוד וכו'. אמי למדה עבודה סוציאלית והייתה מנהלת לשכת רווחה ומפקחת במשרד הרווחה. בשנת 1950 אבי ואמי בנו את ביתם בקריית טבעון לפי תכנון של אבי, ושם גרו עד פטירתם לפני שנים מועטות.

בעלי ואני הכרנו במסגרת השירות הצבאי שלנו בחיל האוויר. שנינו היינו בתורנויות רבות: הוא ביחידת הטילים ואני כאחראית על חדר כתב הסתר. נהנינו ללכת לסרטים וטיולים ואף לבלות עם חברינו הן בקיבוץ בו נולד בעלי והן בקריית טבעון. הרומן פרח ונשאנו בשנת 1974 בחצר ביתם של הורי בחתונה משפחתית. התגוררנו בעפולה שם נולדה בתנו הבכורה ולאחר מכן נסענו לארצות הברית לשם נשלחתי כדי להכיר את מערכת הבריאות והכשרת סטודנטים, ובעלי למד הנדסה ועבד במשלחת הכלכלית של ישראל. בארצות הברית נולד לנו בננו ובשנת 1983 חזרנו לארץ. אנחנו אוהבים לטייל בארץ ובחו"ל לראות הצגות וללמוד דברים חדשים.

יש לנו חמישה נכדים נפלאים: שלושת ילדיה של בתנו ושני ילדיו של בני.

 

הכנס טקסט