גם בכתיבה עסקה וכתבה הצגות וארגנה מופעים שונים.
בכל יום חמישי נגנו בבית ארבעה נגנים – האחים מקס והרמן בכנורות זלמה בפסנתר וחברה שלה קליר , שלא היתה יהודיה ניגנה בצ'לו. כדי לשמח את האב אשר שרת 4 שנים בצבא האוסטרי נגנו לו מרש.
בשנת 1933 פנתה וביקשה להיות חברה באיגוד הנגנים והתבקשה להעביר את ניירותיה לברלין שם אמורים היו לתת את האישור הדרוש, ברור שליהודים היה קשה לקבלו אך היא קבלה אותו והצטרפה לאגוד.
אוסקר וזלמה למדו בבית ספר במגמה הומניסטית בעוד יתר האחים למדו בבית ספר במגמה ריאלית.
זלמה בחריצותה היתה מעורבת בעסקי המשפחה וניהלה את הנהלת החשבונות בעסק .יש לציין כי אמה דבורה שניהלה את העסק ביד רמה לא ידעה קרוא וכתוב בגרמנית וזלמה עשתה את כל עבודות המשרד. זלמה חלתה בגיל צעיר בשחפת וכל שנה הייתה בטיפול והבראה בדבוס בשוייץ וביער השחור בגרמניה.
בני המשפחה עלו בשלבים שונים לארץ אך זלמה ואוסקר נשארו בגרמניה בגלל החשש שמצבה הרפואי לא יאפשר העליה. התוכנית היתה כי היא ואוסקר יגיעו לארץ יחד וסבא אביגדור קיבל רשות להעביר את הפסנתר שלה ואביזרי הנגינה שלה לארץ .
זלמה שמרה על קשר מכתבים עם כולם וכתבה אף בעברית להוגו כתבה- " אחי החביב , זה ימים רבים קבלתי כבר את מכתבך עם תוכן (כסף) . ועכשיו אכתוב לך רק את הכרטיס הזה. תודה במכתבך. שמעון כתב לי, האם שלום לו, וגם מצב בריאותי טוב הוא. מה שלומך? מה יש? ולא אראה עוד שמעון כי טרו רחוק אבל מקווה הוא לרעות בקי ה עמי.
אולי פגשת שמע האחות ברנדהופר. מה שלומך המשפחה? סבנו עצוב מאוד. חושב הוא לנסוע בזמן הקרוב לערץ ישראל , מה לעשות? אני חושבת שיכתוב אוסקר על דבר הכסף בשבילי, אם לא אעתב עוד לך מיד דרישת שלו. אין לי הזדמנות לדבר עברית, כך צריחה אני לכתוב! סליחה!
23.1.36 (השגיאות בגוף מכתבה)
זלמה ואוסקר סבם וסבתם ובני משפחה נוספים גורשו בליל הבדולח 10.38 לפולין. היא נפרדה מחברתה הטובה קליר שהציעה לה להסתתר אצלה אך סירבה מכיוון שלא רצתה לסכן את חברתה.
באחד מביקורי הורי בגרמניה פגשו את קליר , הפגישה היתה מרגשת והיא נתנה להם פסלון אותו קבלה במתנה מזלמה והוא שרד את הפצצות ביתה. לאחר גירושם מגרמניה היו בקבוץ הכשרת בורוכוב בפולין , אוסקר הוא זה שהיה אחראי להצלתם של כ 40 נערים ונערות והברחתם לארץ ישראל.
אוסקר נתפס על ידי המשטרה הרוסית ונשלח לסיביר. זלמה נשארה בפולין וברחה ממקום למקום במגמה להגיע לישראל היא התקיימה בקושי מנגינה בכינור שהיה עימה.
בסוף הגיעה לעיר מרי בטורקמניסטן ובשנת 1942 נפטרה מרעב ונקברה על ידי חבורת חבריה היהודים.
